פאולה קוטנר, אורית לאופרט, יריב אלטר

29.10.1984

הם לבשו מעילי עור שחורים, נעלו נעלי צבא כבדות עם ניטים, השקיעו בתסרוקות משונות עם כרבולות מזדקרות והתאפרו בכבדות, נשים וגברים כאחד. היו להם שני מקומות מפגש - ה"פינגווין" ו"קולנוע דן" - שניהם פעלו בתל אביב של אמצע שנות השמונים, שם אפשר היה לרקוד לצלילי מוזיקת הפאנק-רוק ולהעמיד פנים שלונדון זה כאן. בכתבת השער הוגדר ה"פינגווין" כ"מקדשם של הצעירים יוצאי הדופן", אבל בכתבה עצמה התברר שהמפזזים במועדון הם פחות אנרכיסטים זועמים ויותר מתבגרים נורמטיביים שבבוקר שאחרי הבילוי הולכים לתיכון. ולא רק זה: בעוד הפאנק נולד באירופה מתוך מחאה, את הפאנקיסטים התל אביבים שהתראיינו לכתבה לא עניינו מלחמת לבנון או האינפלציה המשתוללת. העיקר שלא ישכחו את עיפרון האיפור בבית. (צילום השער: שלמה אבידן)